מאורי,בן יקר,ואהוב שלי – אזכרה 10 שנים

איך מעקלים שאתה לא בן – החיים כבר עשור. בדר"כ שמדברים על עשור מתכוונים למשהו גדול, ארוך זמן,כן גם אצלנו מאור,העשור הזה עבר עם המון,עליות וירידות ואתה כמובן איתנו תמיד. לפעמים חשבתי,לעשור אני ויעשה משו מיוחד,ערב לכבודך, משהוא שכולם יזכרו ויהו נוחכים, אבל עשור שכזה,הוא עשור רע,עשור עצוב, שלא יכולתי לאסוף את הכוחות ולעלותי,מתנצלת אני בפניך,כן הייתה צריך להיות עכשיו בן 28 גבר לתפארת ואולי אפילו אבא גדול,הייתי אומרת. מסתכלת אני על אחיך הקטנים אור ועומר שנולדו לאחר מותך,גם הם כבר ילדים גדולים,וממש מכירים אותך ואפילו מספרים עליך. אנחנו תמיד המשפחה הקטנה שלך שאתה כה חסר לה ,ביום יום,בחגים,ובימים קשים,חושבים עליך .מעלים זכרונות אודותך וכואבים כל רגע,ומבינים כל פעם מחדש, איזה פספוס של רגע,בו הלכת מאיתנו לעולם. דמותך,עומדת מול עיני כל הזמן,מחפשת אני אותך בתווי הפנים של אחיותיך ואחייך, את הבעות,התנועות,ולכל אחד מהם יש משהו שהנצחתי בהם. השנה הצטרפה אליך סבתא דבורה,וזאת גם מעמסה מאוד כבדה עבורי,אך אני בטוחה שהיא שומרת עליך,וכמובן לצידה שומרים עליך גם הסבים שלך. מאורי נשמתך האהובה בליבי תמיד,ילד שלי שאיננו עוד.

אמא.