הספד בערב הזיכרון
יום שני
25 יוני 2001
ד תמוז תשס"א
מאור

מאור עלם חמודות שלנו
שלשה חודשים חלפו כבר מאז שליווינו אותך בדרכך האחרונה,
שלשה חודשים מאז אותו יום שבו השתנו חיינו,
שלשה חודשים שאנחנו המשכנו להזדקן ואתה נשארת צעיר.

מאור! הלכת למקום שידנו לא מגעת ומוחנו לא תופס,
אבל אתה נמצא אתנו תמיד.
אתה קם אתנו בבוקר, הולך אתנו, צוחק אתנו, עצוב אתנו, ישן אתנו!
אנחנו מנהלים שיחות, שואלים, מתייעצים אבל אתה, רק שומע, לא עונה.

מאור! הימים חולפים וכל יום קשה מקודמו.
לכתך מאתנו לעולמים לא נתפסת
פניך המאירים מסתכלים בנו עכשיו רק דרך התמונה שעל הקיר
צחוקך וחיוכך המקסים נשמעים ונראים רק על גבי מסך הטלוויזיה
נועם הליכותך נשאר חקוק רק בזיכרוננו.
כל אותם מעלות שהתברכת בהם והענקת לנו בשנות חייך הקצרות מידי
ממלאים היום את מרחבי השמים, ביתך החדש וחסרים לנו!

מאור! ממרומי ביתך החדש
אתה מביט בנו עכשיו ובזווית הפה שלך מתפשט לו חיוך עצוב.
לא כך רצית לראות את הוריך, אחיותך, משפחתך וחבריך
לא כך ולא כל כך מהר תיארת את לכתך.
ממקום מושבך החדש אתה מסתכל עלינו עכשיו
מלטף באהבה את הוריך, את אחיותך ואת משפחתך,
מאמץ אותם אל לבך הרחב ולוחש תפילה לשלומם.
עובר מחבר לחבר, מחברה לחברה ומברך אותם עם סיום לימודיהם,
מבטיח להשגיח מלמעלה על כולם בצאתם לדרך חדשה,
דרך שלא הספקת לצעוד בה ומתפלל יחד איתנו שישמרו על עצמם.

מאור! שמור על הוריך עכשיו יותר מתמיד
תן להם את הכוח להתגבר במעט על הפצע הגדול שבליבם
חזק אותם בשביל אחיותך כי החיים לא נגמרים
תן להם את החוזק לעמוד במבחן הקשה של החיים.

ובאותה תפילה מתוך שיר שאהבת:
כבר יבשו עיננו מדמעות
ופינו כבר נותר אילם בלי קול
מה עוד נבקש אמור מה עוד
כמעט ביקשנו לנו את הכל
את הגשם תן רק בעתו
ובאביב פזר לנו פרחים
ותן שיחזור שוב לביתו
יותר מזה אנחנו לא צריכים

מאור!
אנחנו ממשיכים לחיות… אבל!