מאור

תמיד אמרת שאנחנו שכבה לא מגובשת
תראה מה נבחר כדי לממש זאת
אתה, אתה מאור!
ימים, שבועות וחודשים חולפים
ואנחנו פה, עדיין לא מאמינים.
איך הילד בעל החיוך המקסים,
הילד שתמיד המחיק אותנו,
כבר לא איתנו

איך אפשר לעכל הכל בבת אחת?
והכל עניין של שניות,
שיחת טלפון אחת.
בלי אזהרה, בלי תקווה
עובדה אחת אשר השאירה אותנו אומללים וכואבים
שיחה אחת בה גילינו כי איבדנו חבר
גילינו שאת פישי שלנו לא נראה יותר!

מאורי- אתה יושב לך עכשיו במרומים ומביט עלינו
איך הגיוני הדבר???
הרי לא מזמן היינו כולנו יחד בטיול לאילת
הרי לא מזמן היינו יחד בלונה פארק
הרי שעות ספורות לפני כן אמרת שחלומך סוף סוף מתגשם-
לסיים בית ספר… ולרע הזה מאור… לא זכית!

האם זה הוגן להשאיר אחריך אחיות קטנות אשר לא מבינות כלום???
ומה עם הוריך? האם הוגן הדבר שהם צריכים לקבור את בנם?
מי צריך להגיד קדיש על מי?
האבא על הבן או הבן על האבא?!

איך מאור? תסביר לי איך אלוהים בחר דווקא בך?
נכון שאתה מלאך, אבל דווקא אותך?
אומרים שאלונים לוקח את הטובים, וכנראה שזה נכון.
ואם נרצה לדעת מה שלומך?
מה אתה מרגיש?
אם טוב או רע לך?
אם רק הייתה איזו שהיא כתובת, הינו שולחים מכתבים.
אך אין שום כתובת
ועם השאלות האלה נפגש שוב בסוף דרכנו.

אם אתה שומע אותי, מאור
אני רוצה לזעוק שאני מתגעגעת
שאין רגע שאתה לא במחשבותיי
לנצח אחי
אזכור אותך תמיד
וניפגש בסוף, אתה יודע