‏יום שלישי ו ניסן תשס"ו ‏04/04/2006

מאור

5 שנים עברו.
5 שנים שאתה לא איתנו.
5 שנים ושיחתנו האחרונה עוד מהדהדת בראשי.
5 שנים שנשמתך היפה מדברת אלי דרך ליבי.

הינה אני כאן הגעתי לזמן ממנו כל כך פחדתי,
עברתי כל כך הרבה ואתה לא איתי.
סיימתי תיכון התגייסתי לצבא והינה אני כבר סופרת את ימי השחרור.

ואתה?

אחי הגדול, נשארת בן 18 פה באדמה.

והכול בגלל אותה שנייה שבא מאור עינך כבה.

בגלל אותו הרגע שנהג אחד לא חשב!!!

וההוא שם למעלה החליט שאותך הוא רוצה עכשיו!!

אז כאן תפילתי היא אליו – לא שמרת עליו בחיים שמור עליו עכשיו.

מאור, אספר לך עוד קצת על אחותך מעין שגדלה לנערה יפה,
על שני אחים מקסימים אור ועומר שממלאים את ביתנו בשמחה ואהבה,
והוריך שמתפקדים יום אחר יום ומגדלים אותנו בצילך.
ואני, אני אותך תמיד אוהבת ותמיד אוהב. לא המציאו את המילה שמתארת את געגועי.

יהי זכרך ברוך!

מיטל.