8 שנים – מאור בן יקר ואהוב!

8 שנים זהו זמן ארוך, וכמובן שלא ניתן להתרגל לעובדה שהלכת , ולעולם לא תשוב , החוסר שלך ניכר בכל חוויה אותה אני חווה בכל הרגשה אותה אני מרגישה , בכל מעשה אותו אני עושה . וככל שהשנים עוברות הגעגוע והכאב רק מתעצם.
כן! למדנו אני והמשפחה איך חיים עם אובדן , אך הפצע לעולם לא נירפא, אלה רק הולך וגדל.
כל שנה במהלך 8 השנים הללו כשבפתח חג פסח, בשבילנו זה חג עצוב וקשה מנשוא , לצערנו אנו הוריך קיבלנו את מכת הבכורות כשנילקחת מאיתנו לעד.
כדברי אור אחיך הצעיר ששאל למה קרה לנו במשפחה מכת בכורות , ומה אמא יכולה לענות?

אך למדנו לברוח מהמציאות הקשה ולעזור לעצמנו.
משפחתנו הקטנה מנסה להתגבר כל יום מחדש ולהמשיך לצעוד למעלה, סבתא דבורה ושתי דודך לא לצידנו פה היום בשל בעיות בריאות, אך אתה בליבם.
זכרונך איתנו. תמיד לצידנו. תמיד נוכח.
סיפורים עליך תמיד מסופרים בביתנו, אחיך הקטנים אור ועומר יודעים אודותך, הכל שואבים מאיתנו כל שבב של מידע וחיים בצילך.
מיטל ומעין אחיותך מרבות לשתף אותם בכל מה שהיית.
את מפעל חיינו להנצחתך נמשיך לשמר.
אוהבים אותך ומתגעגעים.