מאור,
זה קשה,
קשה לבטא רגשות כואבים,
קשה לראות את כולם בוכים,
קשה לקבור את האנשים הקרובים
כי קשה לחשוב שהם כבר לא בחיים.
חבר אתה חסר, ואין במקומך אחר,
אתה עשית קיצור דרך לגן עדן
והשארת כאן את כולם בהלם.
זה מאוד קשה גם בלב, להכיר בעובדה שאותך לא אראה,
למה זה קשה וכואב, ולמה זה בכלל קורה,
כולם פה עם הראש למטה והדמעות זולגות,
למה בכלל יש רגשות שבגללם צריך לבכות,
למה יש אנשים שמתים ועליהם אנחנו בוכים,
זה כואב לי עכשיו וזה כואב גם לכולם,
למה זה קורה דווקא לך ולמה זה קורה בכלל?

מלמעלה מקווה שתשמור על כולם – על המשפחה על החברים
וגם על אלוהים.

אוהבת אותך
פנינית בן – מיכה
יב 2 ת.ק.ח