יום שני
30 אפריל 2001
ז באייר
תשס"א

מאור

מאור ילד יפה שלנו
שלושים ימים כבר עברו מאז שנקטפת בטרם עת
שלושים ימים מאז שטמנו אותך בין רגבי האדמה שכל כך אהבת
שלושים ימים שאנחנו מחפשים את התשובה לשאלה למה?
ואין לנו תשובה!

הימים חולפים וכל יום קשה מקודמו
לאט לאט אנו קולטים שלא נראה אותך יותר,
לא נשמע את צעדיך המתופפים על המדרגות,
לא נשמע את קולך.
השכל קולט אבל האבן הכבדה שעל הלב לא נותנת להבין.

מאור! עומדים אנחנו מול בית העולמים שלך
מול העץ הגדוע, מול שמך החקוק על אבן הגרניט השחורה
ולא יכולים להאמין.

חבריך פוקדים את ביתך מידי יום
מנסים בדרכם שלהם לעודד את הוריך ואת אחיותך
סיפורים עליך יש להם למכביר
וכל סיפור, כל חוויה וכל ניסיון שעשית בימי חייך הקצרים
מעלה על פניהם חיוך קטן של אושר
והסיפורים מאמתים את כל מה שידענו
שתמיד ההיית מרכז ולב, לא רק למשפחתך כי אם גם לכל חבריך.
ואנחנו בטוחים שכמו שהיית כאן בנינו בשנות חייך הקצרות
גם שם למעלה נהנים הסובבים אותך מהיופי , טוב הלב, הכבוד והרעות
שהענקת לכולנו פה, על פני האדמה.

ממקום מושבך החדש אתה מסתכל עלינו עכשיו
מלטף באהבה את הוריך ואת אחיותך,
מאמץ אותם אל לבך הרחב ולוחש תפילה לשלומם.
מאור שמור עליהם עכשיו יותר מתמיד
תן להם את הכוח להתגבר במעט על הפצע הגדול שבליבם
תן להם את החוזק לעמוד במבחן הקשה מכל,
מבחן החיים לאחר לכתך.

ובתפילה מתוך שיר שאהבת:
את הגשם תן רק בעתו
ובאביב פזר לנו פרחים
ותן לנו שוב לראות אותו
יותר מזה אנחנו לא צריכים.

מתגעגעים וחסרים
הזמן עובר ואיפה מוצאים נחמה?