תאונת דרכים

אני תוהה איך זה למות בלילה, בחושך, במכונית.
האם יש לך שנייה לחשוב?
האם זרם האדרנלין עוצר את זמן?
אם הזמן עוצר,
האם יש מספיק זמן
להבין?
לקבל?
להתנגד?
אולי בחלקיק שנייה אתה מבין מה עומד לקרות,
ואתה מספיק להצטער על הילדים שלא יהיו לך.
או שאתה מבין שחיית עם ההרגשה הזו
מהרגע שנולדת,
והכול נהיה מאוד ברור?
האם אתה חושב על אמא?
האם אתה רואה בדמיונך את ערב שבת בבית?
האם אתה רואה את אלוהים?
האם אתה מרוכז עד אין סוף
בלנסות לברוח,או למנוע, או להתחמק.
או שאין לך זמן?
האם אתה עוצם עיניים?
אולי אתה מרגיש שזה כאילו קורה למישהו אחר?
אף אחד לא יכול לחקור
את מה שהגוף והנפש מסוגלים לו.
הלוואי ויכולתי לשאול אותך.
אולי אני אשאל אותך יום אחד
כשנפגש בצד השני.

אני מקווה שלא נעצבת.
ושלא הצטערת.
אני מקווה שהרגעים האחרונים
היו מאושרים.
זו נחמה אמיתי עבור אלו
שאוהבים אותך.

אלוהים שהחליט לקחת אותך בגיל
כל כך צעיר,
חייב לך לפחות את החסד הזה.