אזכרה שנתיים

מאור!
כבר שנתיים חלפו,
ואנחנו עדין לא מאמינים,
לא מבינים איך הלכת,
ועוד יותר לא מבינים למה.
חשבתי שהיום ביום השנה להליכתך,
נהייה פה רק בני המשפחה הקרובים אבלים וכואבים
אבל כשאני מסתכל מסביב
ורואה את כל חבריך, אלה שבמדים ואלה שבאזרחי
אני מבין שכנראה הסיפורים ששמענו עליך הם אמיתיים
החברים שהגיעו וזוכרים הם הם ההוכחה שהיית משהו מיוחד
מאור, הזמן עוב והכאב מלווה אותנו כל יום.
רק אתמול ראינו את פניך היפים מעל מרקע הטלווזיה
מסתכלים קדימה, והקדימה נקטע טרם זמנו
מוקדם מוקדם מידי
מאור,
הגשם ירד גם השנה בעתו והאביב מלא פריחה,
ובבית שומעים קול חדש,
ורק אתה חסר.